רובנו נוטים להסכים שהיופי הוא בעיני המתבונן. אם כך נשאלת השאלה איך בכלל יכול להתקיים יופי
שנמצא בקונצנזוס? האם ריבוי הדעות לא אמור ליצור גם ריבוי של העדפות?
מסתבר שלא תמיד. אולי היופי הוא באמת בעיני המתבונן, אך כאשר בני אותה חברה-אנושית מתבוננים
דרך אותן משקפיים פסיכולוגיות, יש להם נטייה להגיע להסכמה לא-מודעת אודות המראה היפה בעיניהם
(כך כנראה מגיעות נורמות לעולם – אידיאל היופי האירופי שונה מזה של שבט באפריקה). דבר לא ישווה
למהות היופי, יותר מאשר זה המתחיל בפנים האנושיות.
ד"ר בעז אמן, מבכירי המומחים לכירורגיה פלסטית ואסתטית בישראל.
ד"ר אמן בעל ניסיון של 16 שנה בתחום הכירורגיה הפלסטית
חבר פעיל באיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית.
ד"ר בעז אמן ביצע מאות ניתוחים פלסטים אסתטים ושחזוריים תוך שילוב ייחודי של ידע רפואי, ראייה אומנותית אסתטית, וגישה הולסטית לקבלת כל מטופל כפי שהוא והתאמת הטיפול אילו באופן המייטבי .
מה גורם לנו להעדיף מראה מסוים
תתפלאו לדעת, אבל פרופורציות נאות הן לא המצאה של העידן המודרני. מאז גילוי "יחס הזהב" בימי יוון העתיקה, מידות מסוימות נחשבות יפות יותר מאחרות. יחס הזהב, או חיתוך הזהב בשמו הנוסף, מופיע במקומות רבים גם בטבע, כגון בתצורתם של פרחים ושל קונכיות. יישומים נוספים שלו ניתן לראות באדריכלות היוונית העתיקה, כגון במבנה הפרתנון באתונה. לפי ממצאי "מדע היופי" אנו נוטים להעדיף עיניים גדולות, עצמות לחיים גבוהות, אף קטן וסנטר קטן אף הוא. בנוסף, אנו מעדיפים שכל זה יגיע ב"חבילה צעירה" כמה שאפשר, מה שמסביר הרבה מניתוחי מתיחת הפנים המבוצעים בעשורים האחרונים. מדען בשם מייקל קנינגהאם בחן את פרצופיהן של 50 נשים, שהיו מועמדות בתחרות יופי בינלאומית. בדומה ליחס הזהב, מסקנותיו של קנינגהאם אודות הפנים המושלמות הן מתמטיות לחלוטין (nymag.com, אוגוסט 2008):- רוחב העין לא יעלה על 3 עשיריות מרוחב הפנים.
- גובה הסנטר לא יעלה על חמישית מגובה הפנים.
- גודל האף לא יתפוס יותר מ-5% משטח הפנים.