רובנו נוטים להסכים שהיופי הוא בעיני המתבונן. אם כך נשאלת השאלה איך בכלל יכול להתקיים יופי
שנמצא בקונצנזוס? האם ריבוי הדעות לא אמור ליצור גם ריבוי של העדפות?
מסתבר שלא תמיד. אולי היופי הוא באמת בעיני המתבונן, אך כאשר בני אותה חברה-אנושית מתבוננים
דרך אותן משקפיים פסיכולוגיות, יש להם נטייה להגיע להסכמה לא-מודעת אודות המראה היפה בעיניהם
(כך כנראה מגיעות נורמות לעולם – אידיאל היופי האירופי שונה מזה של שבט באפריקה). דבר לא ישווה
למהות היופי, יותר מאשר זה המתחיל בפנים האנושיות.
מה גורם לנו להעדיף מראה מסוים
תתפלאו לדעת, אבל פרופורציות נאות הן לא המצאה של העידן המודרני. מאז גילוי "יחס הזהב" בימי יוון העתיקה, מידות מסוימות נחשבות יפות יותר מאחרות. יחס הזהב, או חיתוך הזהב בשמו הנוסף, מופיע במקומות רבים גם בטבע, כגון בתצורתם של פרחים ושל קונכיות. יישומים נוספים שלו ניתן לראות באדריכלות היוונית העתיקה, כגון במבנה הפרתנון באתונה. לפי ממצאי "מדע היופי" אנו נוטים להעדיף עיניים גדולות, עצמות לחיים גבוהות, אף קטן וסנטר קטן אף הוא. בנוסף, אנו מעדיפים שכל זה יגיע ב"חבילה צעירה" כמה שאפשר, מה שמסביר הרבה מניתוחי מתיחת הפנים המבוצעים בעשורים האחרונים. מדען בשם מייקל קנינגהאם בחן את פרצופיהן של 50 נשים, שהיו מועמדות בתחרות יופי בינלאומית. בדומה ליחס הזהב, מסקנותיו של קנינגהאם אודות הפנים המושלמות הן מתמטיות לחלוטין (nymag.com, אוגוסט 2008):- רוחב העין לא יעלה על 3 עשיריות מרוחב הפנים.
- גובה הסנטר לא יעלה על חמישית מגובה הפנים.
- גודל האף לא יתפוס יותר מ-5% משטח הפנים.
השפעת תקשורת ההמונים
לגברים ולנשים יש העדפות שונות לגמרי אודות המראה המושלם (dailymail.co.uk, 11.12.13). גברים מעדיפים נשים עם שיער בלונדיני, שפתיים מלאות, עצמות לחיים מודגשות, אף קטן, מצח לא בולט מדי וגבות צרות. אם היו נותנים לגבר להרכיב את האישה המושלמת, היא הייתה עשויה מהשיער של שאקירה, האף של מירנדה קר, המצח של ג'ניפר אניסטון והגבות של קייט מידלטון. נשים, לעומת זאת, מעדיפות נשים בעלות שיער כהה עד שחור, אף וגבות מודגשים ומבנה עצמות צר. אידיאל היופי בעיני נשים מורכב מהשיער של פרידה פינטו, עצמות הלחיים של קירה נייטלי והאף של בלייק לייבלי. אבל מסתבר שההעדפות הללו הפכו להרבה יותר מסתם חיבה ליופי מסוים. אנו מופצצים בדימויים של דוגמנים ודוגמניות חטובים ונאים השכם וערב, בכל פורמט טלוויזיוני או תקשורתי אחר, והמסר עובר גם בצורה לא-מילולית ומשפיע עלינו כבר מילדות. מה שמעניין שבעתיים במצב החדש אליו הגענו הוא שגם דוגמנים ודוגמניות מרוטשים לפני העלאת התמונות למודפס או לדיגיטל; והרי הם אמורים להיות הקרובים ביותר לאידיאל היופי – אז מדוע צריך לרטש גם אותם? חומר למחשבה. אידיאל היופי הוא דבר משתנה, אין ספק, ומה שבטוח שהוא ימשיך להשתנות. אף אחד לא יכול היה לחזות את המעבר מהעדפה של מראה עגול ובוגר למראה הצר, המחוטב והצעיר, ויש להניח שאף אחד לא יודע מה צופן העתיד בנושא הזה.
